כתיבה אקספרסיבית היא כתיבה אישית, זורמת וחופשית, המביעה רגשות ומחשבות של הכותב/ת. כתיבה זו יכולה לכלול למשל: יומן, זיכרונות, מכתבים, סיפור-חיים, שירים וסיפורים; בלי להתייחס לאיכות היצירה מבחינה אומנותית ולתגובתם של נמענים חיצוניים. סוגות (ז'אנרים) כתיבה אלו, אותנטיות (כתיבה אישית לא-ספרותית) וספרותיות כאחת, משקפות תהליכים פנימיים, התרחשויות, תגובות ותובנות של הכותב/ת.

השפעתה של כתיבה אקספרסיבית על בריאות נפשית תועדה במחקרים רבים בעשורים האחרונים. במחקרים משנת 1986 ואילך, שערך ד"ר ג`יימס פנבייקר (1997 ,Pennebaker, 1986, 1994, 2011) מאוניברסיטת טקסס, נתבקשו סטודנטים לכתוב על אחד מהנושאים הבאים: טראומה שעברו בחיים, אירוע חיים זכור היטב, או טיול שעשו. המחקרים גילו כי הסטודנטים שבחרו לכתוב על טראומת חיים, תוך תיאור של האירוע הטראומתי וביטוי של הרגשות והמחשבות העמוקים ביותר שלהם לגביו, כולל היזכרות באירועי לחץ קודמים, הזדקקו לאחר הכתיבה לפחות ביקורים במחלקת בריאות הנפש בקמפוס, והפחיתו את השימוש במשככי כאבים ובכדורים נוגדי חרדה, לעומת אלו שבחרו לכתוב על נושאים אחרים, כואבים פחות.

הכתיבה האקספרסיבית בניסויים של פנבייקר נערכת בדרך כלל במשך שניים עד ארבעה מפגשים, כל מפגש בן רבע שעה-עשרים דקות; כתיבה יומיומית על אירוע אחד שבחרו ושעורר בנבדקים חוויה של דחק או טראומה בחמש השנים האחרונות. ההנחיה שניתנת היא לכתוב ללא הפסקה, תוך חשיפה של הרגשות והמחשבות העמוקים ביותר, בלי עכבות. הכתיבה נשארת פרטית וחסויה. הכותבים יכולים לנסות להבין גם איך האירוע הטראומתי מחייה בהם זיכרונות מהעבר של אירועים הכרוכים במתח. מומלץ, לפי פנבייקר, לחכות לפחות חודש-חודשיים אחרי האירוע הטראומתי לפני כתיבה עליו. כתיבה אקספרסיבית מוקדמת מדי על האירוע, עלולה לגרום להרגשה רעה, כנראה משום שהאדם עדיין אינו ערוך להתמודד עם האירוע. כמו כן, כתיבה אקספרסיבית אינה מועילה כאשר האדם נמצא במצב נפשי אקוטי או במאבק בריאותי פעיל ומתמשך, למשל בדיכאון מאז'ורי או בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (https://www.health.harvard.edu/, 2019)..

עם תחילת הטיפול במרכזנו כל מטופל מקבל לעצמו חוברת כתיבה הבנויה ממגוון פרקים אודות חייו במטרה לאחד בין תפיסת עולמו הלקויה עד לחזרתו לחשיבה רציונאלית תוך ביטוי רגשותיו בכל שלב ושלב. מחקרים מראים כי כתיבה מסייעת לפעילות המוחית ותורמת לאיזון בין הצרכים הנפשיים והרגשיים של המטופל לבין קו חשיבתו